העצב האולנרי הוא אחד מעצבי היד המתחילים בצוואר, במעברו מהזרוע אל האמה, חוצה העצב האולנרי את המרפק, ומשם אל כף היד.
תסמונת לכידת עצב אולנרי הוא מצב, בו נגרם לחץ על העצב האולנארי במרפק. תסמונת זו הינה השניה בשכיחותה, בגף העליון, לאחר תסמונת תעלה קרפאלית.
גורם תסמונת לכידת עצב אולנרי
במעברו במפרק המרפק, יכול להיווצר לחץ על העצב מצד שרירים באזור, רצועות וזיזים של עצם, כתוצאה משבר או הסתיידויות מקומיות.
מאפיינים לתסמונת
תסמונת לכידת עצב אולנרי מאופיינת בהרדמות ונימול בזרת ובאמה וכן בצד גבי חיצוני של כף היד. סימני הרדימות יכולים להופיע בלילה תוך שינה (בעיקר על הבטן עם מרפק כפוף), שיחות ממושכות בטלפון נייד או פעילויות ספורט עם תנועה חוזרת של המרפק.
ירידה בכח השרירים של כף היד בתנועת לפיתה והרחקה בין האצבעות.
ירידה בתחושה למגע בעור בזרת ובאמה.
אבחון תסמונת לכידת עצב אולנרי
בירור גורמים תעסוקתיים וספורטיביים להווצרות המחלה.
בהסתכלות- בדיקת זווית נשיאה של המרפק, יישור של הזרת והאמה
במישוש- בחינת נקודות רגישות או "קפיצה" של העצב בתעלתו במרפק – בעת מעבר מכיפוף ליישור וחזרה, בדיקת תחושה למגע של אצבעות כף היד.
בבדיקה קלינית נבחן דלדול שרירים בכף היד, טווחי תנועה של המרפק.
בדיקות הדמיה- בדיקת הולכה עצבית (EMG / NCS)- נבדקת מהירות הולכה חשמלית של העצב האולנארי במעבר של המרפק. מהירות נמוכה מ 50 מ\ש' נחשבת חיובית ללחיצה על העצב.
דרכי טיפול בתסמונת לכידת עצב אולנרי
טיפול שמרני-
שינוי פעילות החשודה כגורמת ללחיצה על העצב
הפניה להתאמה של סד לילה למניעת כיפוף המרפק.
טיפול תרופתי-
נוגדי דלקת בכדורים.
טיפול ניתוחי-
מטרת הניתוח הינה להפחית את הלחץ על העצב האולנארי בעת המעבר במרפק.
במקרים קלים, ניתן לשחרר את הרצועה המייצבת את העצב במעברו בתעלת המרפק ובכך להוריד לחץ מהעצב.
במקרים יותר חמורים, ניתן להעביר את העצב האולנארי קדמית לחלק המדיאלי של עצם הזרוע במרפק ולהשאירו מעל השרירים, בתוך תעלה בשרירים המכופפים או מתחת לשרירים המכופפים.
סיבוכים אפשריים לאחר ניתוח-
נוירומה – עקב פגיעה בסעיף תחושתי של העצב במהלך הניתוח.
חזרה של התסמינים – עקב שחרור לא מספק או משני להצטלקויות סביב העצב.
